חופה רקומה

כשרזי (הבן שלי) ונועה הודיעו שהם מתחתנים,

היה לי ברור שאני רוקמת להם את החופה לחתונה.

רקמתי ותפרתי אותה לפני חודשים.

החתונה היתה אמורה להיות בסוף מרץ ואז באמצע אפריל,

ובסוף חגגנו בתחילת יולי (ותודה לאיראן...).

שלא כהרגלי,

לא היה לי תכנון/ציור לחופה.

ידעתי שבאמצע אני רוצה לרקום את

הפזמון מהשיר "להשתטות לפעמים"של גבי שושן,

כי זה היה שיר החתונה של יוגב ושלי.

רציתי להכניס יותר צבע לחופה

ולהשתמש בבדים.

למזלי יש לי את ריבי לוי הולצמן בחיוג מהיר,

שגילתה לי שיש פלזלין דו-צדדי שמאוד מקל

על הסידור והתפירה של הטלאים

(במיוחד כשתופרים במכונה על בד בגודל 3X3 מטר...)

ואחרי העלים

כבר רציתי פרחים...

(את הטלאים שגזרתי מהבדים

תפרתי במכונה)

ואז הוספתי רקמות.

וכל יום עלה לי עוד רעיון,

והוספתי גם לבד

לבדים ולרקמות.

ועוד ציפורים,

ועוד לבבות.

השמות של רזי ונועה נרקמו פעם אחת,

אבל התאריך נרקם ונפרם

כמה פעמים...

יומיים לפני החתונה

החופה מעודכנת ומוכנה.

והכי חשוב!!!

לתפור מסביב רצועות קשירה!!!

בכל גני הארועים יש חופות בנויות,

כדי לתלות ולמתוח את החופה היטב

צריך לקשור רצועות לקורות של החופה הבנויה.

(תפרתי שמונה רצועות, כל אחת באורך מטר וחצי)

מזל טוב ענק

לרזי ונועה ולנו!!!

שרק נרבה בשמחות.