מגבות מטבח רקומות

כשאני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי

אני מתיישבת לרקום.

גם על מגבות מטבח.

בשבילי מגבת מטבח זה בית.

אוכל של אמא, חום של בית, ריחות מוכרים.

את הראשונה התחלתי לרקום בפברואר

כשחיכינו לעוד עסקה שתחזיר אותם הביתה.

ושום עסקה לא הגיעה

ואי אפשר לנשום

והחודשים עוברים ואין התקדמות.

בתחילת יוני הייתי חייבת קצת תקווה

אז התחלתי לרקום

את המגבת הזו.

סיימתי אותה בשבת בצהריים 8/6

כשחולצו ארבעת החטופים במבצע ארנון.

5/8/24 יום הולדת חמש לאריאל ביבס.

אי אפשר לנשום.

ב-7/10 רז, הבן שלי, הוקפץ למילואים.

כמה חודשים בצפון ואז הקפצה לעזה.

אוגוסט 24 התמונה הכי משמחת שקיבלתי

כשחצה את הגבול מעזה לישראל

בסוף המילואים.

ורק שיחזרו כבר כולם הביתה,

החטופים והחיילים.